ילדים בתחבורה ציבורית: למי צריך להיכנע למי

אחד מכללי ההתנהלות בתחבורה הציבורית הוא: "פינה דרך לנוסעים עם ילדים, נכים וקשישים." נראה כי יתכנו כאן שאלות - הכל הגיוני. אך האם על אישה צעירה שחוזרת הביתה מהעבודה, עייפה, לקפוץ כשהיא רואה ילד בן 10? היכן מגבלת הגיל בה הילד אינו מסוגל לעמוד על רגליו מספר דקות לפני עצירתו? העיתונאית הרוסית חולקת את דעתה בנושא זה.

לאחר אירוע אחד, האוטובוס לא יכול היה לסבול אותו ופרסם את הסיפור הזה בפייסבוק.

חזר הביתה בערב. האוטובוס היה מלא, כל המושבים היו תפוסים, 15 אנשים נוספים עמדו ליד המעקה. בתחנת האוטובוס נכנסה אישה מעל גיל 50 (ככל הנראה סבתא) עם נכד כבן 9-10. הגברת העיפה מבט מכריע לאוטובוס ושאלה את נכדה: "איפה אנחנו נשב?" הילד משך בכתפיו, ולא גילה רצון רב לשבת, הושיט ללא פשט: "אני לא יודע, אה ...". "שב, שב," התעקשה הסבתא, "אין אמת לרגלי!"

בזמן שצפיתי בעניין זה בשיחה, האישה עברה בכוונה לילדה כבת 25, יושבת במקום הנוח ביותר, וללא צל של ספק הורתה: "תן לילד מקום!". הילדה קמה, הגבר שישב לידו גם הוא התבלט. הגברת והילד התיישבו במושבים הפנויים ונסעו כל הדרך בישיבה.

זו מנטליות רוסית טיפוסית, קדושה המכבדת את העקרונות דטוצנטריות: כל הטוב הוא לילדים ... ומבוגרים איכשהו יסתדרו.

אם אותה מאדאם הייתה ניגשת אליי, לא הייתי חושבת לפנות מקום. ילד בוגר שאפילו לא מראה סימני עייפות, ואישה בגיל העמידה המכונה "סבתא" לא מפנה את לשונה: מסיבה שאנשים עייפים לאחר יום עבודה יכנעו להם? ככל הנראה, אישה צעירה שחרשה בכנות במשרה מלאה לא ראויה לזכות לחזור הביתה בישיבה. כמו אדם שעשוי לעבוד פיזי כבד.

לאחר פרסום הטקסט הזה בפייסבוק החלה סערה. מאה דעות סותרות נפלו על ראשי. ראשית, משום מה, חלקם חשבו שהסבתא והנכד עלולים להתעייף ולהרגיש רע. יכול, כמובן. כמו אלה שגידלו ממושביהם.

שנית, שאלת מינו של הילד התבררה כבסיסית: אם ילדה, אז בסדר, אך הילד עדיין צריך לגדל אותו בצורה גברי.

שלישית, רבים החליטו שמדובר באישה משוחררת בת 80 ופעוטה בת שנה. לֹא! בעזרת המילה "סבתא", הצבעתי רק על מידת הקרבה. הגברת לא הייתה בת יותר מחמישים שנה, וה"תינוק "היה די מצויר במשך 10 שנים. הנה מה, למשל, כתבו לי בתגובות.

***

לְהַסכִּים! לאחרונה התמודדתי עם מצבים כאלה בתחבורה, בחנויות, בבתי קפה ... בכל מקום אותו דבר: לפנות דרך, לדלג על התור, לשרת אותנו קודם ... למה לכל הרוחות? גם לנו, כנראה, מגיע כבוד אלמנטרי! מעניין, האם רק ברוסיה העולם סובב סביב ילד, או שיש גם מגמות כאלה באירופה?

***

10 שנים זה גיל די מודע בו הילד כבר צריך להנחיל התנהגות גברית, ולא להבריח אישה כך שהוא מתיישב. איך יתייחס למין החלש כשיגדל? אז הוא ידבק בעקרונות שהקימו אמו וסבתו: אין דבר חשוב יותר מנוחות אישית.

***

גם אני לא הייתי מוותרת. אחרי הכל, הילד אפילו לא רצה לשבת. סבתא זו חשבה בשבילו והחליטה. ככל הנראה, היא רצתה לשבת לבדה, אבל כאן, דרך אגב - הילד בהישג יד. זהו מגן אוניברסלי איתו תוכלו לכסות את כל הרצונות שלכם.

***

כמובן שאם היינו מדברים על ילד שעדיין עומד בהיסוס על רגליו ואינו יכול לעמוד בעומס ארוך - אז ברור שעלינו לפנות את מקומו. אבל הילד שגילו מעל גיל ש"סבתא הצעירה "מכבסת אותו הוא חזה. אז עד גיל 40 הוא יחשב את עצמו כילד.

***

שימו לב, הסבתא גידלה את הילדה לפנות את מקומה לנכדה. האיש העתידי! כך נוצר היחס של גבר לאישה. זה נוצר על ידי אמהות וסבתות כאלה שמוכנות להקריב את עצמן ואת כל הנשים האחרות לילדם העייף.

ואז מתחיל - "כל הגברים עזים", "אין גברים נורמליים" ... ומאיפה הם באים, אם חינוך כזה. גברים גדלים מלידה !!!!!

***

זה עדיין מרגיז אותי כשילדים קטנים לא מכניסים את הברכיים. הילד יושב ליד אמו, תופס מקום נפרד, למרות שהם אפילו לא משלמים עבור הנסיעה. האם באמת קשה כל כך לקחת אותו בזרועותיו ולפנות מקום לאחד האנשים העומדים?

ואיך אתה מסתכל על המצב הזה? האם היית מוותר על מקום?

אנו קוראים גם: מדוע ילד צריך לשבת בתחבורה ציבורית? 7 ויכוחים לאמא שפויה