סיפורי אמא: התינוק שלי מכה אותי

כיצד להתמודד עם תקיפה ותוקפנות של ילד בן שלוש? הסיפור האמיתי של אמא

המצב מוכר עד כאב. עד 3 שנים הילד היה מלאך בבשר. כולם היללו אותו, הציבו דוגמה לילדים אחרים. בגיל שלוש נראה שהוא הוחלף. סבתי הייתה אומרת במצב הזה "ג'ינקס". כאן תאמין בזה שלא מרצון, מכיוון שאי אפשר לכנות ביטויים כאלה של תוקפנות לכיווני מהבן הצעיר בצורה נורמלית בשום דרך.

הפעם הראשונה שזה קרה בגן המשחקים מול זרים. כשניקיטה הרחיק את הצעצוע מהילדה ניגשתי ולקחתי אותו. בתגובה, בני הכה אותי. באותו הרגע רציתי ליפול באדמה.

ואז יותר גרוע. זה הכל: לקרוע את השיער, למשוך את העגילים על האוזן, לצבוט, לנשוך, לשרוט, לבעוט. הילד דמה לדמות הראשית של הסרט "אומן", שם הילד היה בנו של השטן עצמו.

בכל פעם הרגעתי את עצמי, נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי נפשית: "הוא עושה זאת באופן לא מודע. הוא עדיין קטן, יש לו מערכת עצבים לא בשלה, הוא לא יכול לשלוט ברגשותיו."

אבל, כאשר בהתקף הבא טסה עלי צלחת אוכל, אז לא יכולתי לסבול את זה. התחלתי לצרוח עליו. בהתקף של כעס אמרתי הרבה דברים רעים (לא אכנס לפרטים). כשניקיטה בכה, הבנתי שטעיתי, ודמעות בעיניי מיהרתי אליו להתחרט.

אולם "המכות" לא הסתיימו, אלא להפך, היו מלווים באכזריות גדולה עוד יותר. הבנתי שאני צריך לפעול. חיברתי את כל המשפחה לתהליך - הבת הגדולה, בעלי, הזהירה את סבא וסבתא.

ראשית, התחלנו לדבר איתו ביחד, והסברנו שאתה לא יכול לעשות את זה, זה מכוער, זה כואב לאמא, זה חסר תועלת. ואז התחלנו לשחק איתו, לשחק במערכונים ובכך הוכחנו שהתנהגותו שגויה - ושוב לשווא.

ואולם אז השלום שלי נגמר, כמו משתתפים אחרים בתהליך החינוכי. החלטתי לתאר את המותר. כן, התחלתי לצרוח, אפילו לצעוק (יכול להיות שכל פסיכולוגי העולם יסלחו לי).

קראתי את העצות באינטרנט: להגדיר בבירור את גבולות המותר, אך, כמובן, לא לנצח בתגובה, אלא להגיב, למשל, עם צליל חזק וחריף. החלטתי להקיש בכעס על ידי על השולחן - התינוק נבהל ובמקום להכות, לחץ נגדי. מאז הוא נופף, ואני עושה זאת. אני גם מלמד להתנצל כאשר נעלבתי מאמי. עכשיו, אם קורה הישנות, מייד בוכה, מחבק ומלטף אותי. למרות שבאופן כללי הדחפים לפגוע מהר מאוד לא הגיעו לכלום.

בכל פעם שהוא התכוון להפעיל את "השד", הוא אמר בקול רם משהו כמו "מספיק", "עצור", "אין צורך".הילד התחיל בהדרגה להבין שאי אפשר לעשות זאת, זה הרגיז והרגיז את אמא. עד מהרה נטש ניקיטה סוף סוף את ההרגל הרע הזה.

קרא גם: מה לעשות אם הילד לא מציית לך