"ילדתי ​​במהירות ובקלות, אפילו לא הספקתי לפחד!" - סיפורי נשים על לידה קלה

ולנטינה, בת 28

תכננו את ילדנו הראשון והיינו מאוד מצפים. אני בטוח ש"המצב המעניין "אינו מחלה, ולכן מהימים הראשונים קבעתי את עצמי ללידה מהירה וקלה. אבל משום מה האמת חששה שאוכל להחמיץ את הקטטה. למרות העובדה שרוב חברי הבטיחו לי שאני צריך להתכונן לכאבים נוראים ולשעות ארוכות של ייסורים, המשכתי להתעקש משלי. ההיריון עבר ללא בעיות וסיבוכים. עד הלידה שלי ניהלתי אורח חיים פעיל למדי.

ואז הגיע הלילה המיוחל "X". כשהייתי מתעורר בסביבות שלוש לפנות בוקר, הלכתי לשירותים והבנתי שהמים שלי עוזבים. מיד היא הרימה את בעלה מהמיטה, הזמינה אמבולנס, החלה להתאסף במהירות בבית החולים ולהכין את עצמה לעינוי גיהינום.

בקבלה בדקו אותי ובשעה 7 בבוקר שלחו אותי לחדר הלידה. שם הם ביצעו CTG, בדקו אותי שוב ואמרו לי ללכת יותר כדי שהצירים יתחילו. עשיתי זאת, אבל הבטן שלי התחילה לכאוב (לא מעט, אפילו פחות מאשר בימים הקריטיים) והחלטתי לשכב. עד מהרה התגברו הצירים. באותו הרגע המיילדת נכנסה לחדר לעשות CTG נוסף. לאחר הבדיקה היא אמרה שזה ניסיונות והתינוק שלי ייוולד בעוד כעשרים דקות זה קרה! ילדתי ​​בשעה 7.30 ויצאתי מפחד קל!

מרינה, בת 25

הרופא שצפה בי כל הזמן אמר שאני יולדת לפני לוח הזמנים, מכיוון שהתינוק היה השני, וההבדל בין הריונות היה קטן מאוד. אבל הגעתי לשלווה 40 שבועות. הם לא שלחו אותי ללדת, ואני עצמי לא ממש התעקשתי - לא רציתי לעשות גירוי.

וב -14 בנובמבר המשכנו לביקור, אבל התברר שהמעלית לא עובדת (אני לא יודעת, לצערי, זה, או למזלי ...). הייתי צריך ללכת לקומה 8 ברגל, אבל אם להיות כנה, זה לא ממש הרגיז אותי - החלטתי שזה יהיה גירוי נהדר.

הגענו הביתה מהאורחים בסביבות השעה 10 בבוקר, ובשעה 11.30 הרגשתי קטטה. בזכרנו שהרופא הזהיר מפני אפשרות ללידה מהירה, פנינו מייד לבית החולים. הכל קרה במהירות - מילוי מסמכים, בדיקת מיילדת והזמנת: "מהר לרודזל!"

אני בקושי זוכר איך רצתי לשם והלבשתי גרבי דחיסה. מההתרגשות, ומהעובדה שמיהרתי כל כך, לא הרגשתי כאב בכלל. עם זאת, הרופאים לא מיהרו. הם אמרו לי לשכב ולחכות, מה שעשיתי. האחות עשתה את ה- CTG (הרגע הזה היה הכי לא נעים לי!).ואז הגיע רופא מהמחלקה. הוא הביט בי בהפתעה: "איך? עוד לא ילדת? "

ואז מיילדת אחרת נכנסה לחדור את הבועה. לבשתי כפפות, עשיתי הכל ופשוט התחלתי ללבוש זוג חדש (החלף כפפות), כשהילד שלי ממש נפל לזרועותיה :). ואז גם גערה בי, כי אין לבחון אותם ללא כפפות. אבל לא היה אכפת לי: בכיתי מאושר וחיבקתי את בתי הנולדת. השעון הראה 01.15.

כעת אני מסכים ש"המשלוח מהיר הוא נפלא, קל, מהיר וללא כאבים. " נכון, הייתה לי ניתוח של צוואר הרחם, ולכן עדיין הייתי צריך לסבול לאחר הלידה. תפרו אותי ללא הרדמה, צרחתי מכאבים עזים, שלא ניתן אפילו להשוות אותם עם התכווצויות.

סיפור וידיאו של אוליה (אמה של משוטקה). משלוח קל! אֵיך??? Opinion דעתי. הניסיון שלי.

דיאנה, בת 32

עם תינוק שני בפנים 36 שבועות שמר אותי לשימור. באולטראסאונד ניכר היה כי הלוע הפנימי נפתח, ההתכווצויות נמשכו יומיים. זיהה כמה בעיות בזרימת הדם, מיוצרים טפטפות עם מגנזיה. ביום השלישי, הצירים נפסקו, אך הטון היה נורא, כל עשר עד עשרים דקות. הרופא אמר שזה נורמלי, אין מה לחשוש.

בערב הרגשתי משקל כבד בבטן התחתונה ושמעתי קליק. פחדתי ורק החלטתי לשכב, כשיגיע לחיצה נוספת. לאחר מכן החלו לזרום מים ממני. הערתי את השותפים שלי לחדר בצעקה של "בנות, נראה שאני יולדת!" בהתחלה, איש לא האמין לי. הבעל צעק בדרך כלל לטלפון: "איפה? זה מוקדם מדי! אל!". אך התהליך כבר החל.

[sc name = ”rsa”]

ניגשתי לתפקיד - שם ראיתי עוד 3 יולדות ואחות מטופשת. הרופא בדק שהמים דולפים ואמר שהיא עומדת לאסוף דברים. לא מיהרתי, כי הבנתי שעכשיו יקשרו אותי למיטה - וזה הכל. הגעתי לרודוסל רק שעה אחר כך. יש בדיקה נוספת - הרחם אינו מוכן ללידה, לא הייתה גילוי. הם החליטו לעשות ניתוח קיסרי, אך תחילה התקשרו למחלקה.

היא הסתכלה והרחם נפתח בארבע אצבעות. רופא המום עם המילים "נו, אתה נס!" מוביל למחלקה לפני הלידה. יש ארבעה מאיתנו. אני שוכב עם חיוך, המריבות דולקות, אבל נסבל, אני נח בין מריבות. הם עשו CTG ואמרו להם לשכב במשך 15 דקות. הלכתי ללדת תחילה, מכיוון שהנסיונות החלו מיד לאחר ההליך. הבן הופיע ממש כעבור 10 דקות.

לא נמאס לי להודות לאל על לידה מהירה וקלה. אני יכול לתת עצות לאמהות מצופות - אל תפחדו, חשבו על התינוק ושכל זה ייגמר בקרוב. גישה חיובית וביטחון עצמי חשובים מאוד.

סיפור וידאו נוסף ללידה קלה

אלנה, בת 26

על שבוע 37 להריון קיבלתי פקק. לא ייחסתי לזה חשיבות רבה, מכיוון שבמהלך ההיריון הראשון זה קרה בדיוק חודש לפני התובע. בחמש בבוקר, הבטן שלי התחילה לכאוב. ייחסתי את זה למאבקי אימונים ולא פחדתי בכלל. אחרי הארוחה, הלכתי לישון, התעוררתי - הכל מושך ומושך. המחשבה הבהבה בראשי: "מה אם זה כבר התחיל?", אבל הייתי מבולבלת בפרקי זמן שונים - ואז 15 דקות, ואז חצי שעה.

בשעה 22.30 הבעל הכניס אותו בכוח לרכב ונסע לבית החולים - לפחות יסתכלו עליהם. התברר שהייתי בלידה כבר הרבה זמן, והצוואר כבר נפתח על ידי 7.5 אצבעות. כשהבועה נשברה הייתה קטטה, אבל אפילו לא הרגשתי את זה. הרופאים היו בבהלה. הם נתנו קצת תרופות. אחריו התחלתי להרגיש לפחות משהו קטן, אבל זה לא היה כואב במיוחד. כל הזמן דיברתי עם אחותי בטלפון. היא הייתה רופאת מיילדות בעצמה ולא האמינה כי הצירים יכולים להיות כל כך קלים. אבל יותר מכל אני זוכר איך אמרתי לה: "זהו, אני אתקשר שוב, הם אמרו לי לנסוע לרודזל." בשעה 11.45 ילדתי ​​בלי הפסקות. הבעל אפילו לא הספיק לחזור הביתה במהלך תקופה זו. הם עדיין דיברו הרבה זמן על הלידה היפה שלי ועל איך "היה לי כל כך מזל!"

אומר מומחה: מה הסוד ללידה מוצלחת? לידה קלה. מה שאתה צריך לדעת כשמתכוננים ללידה?